רופאי השיניים מעריכים כי 15% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בעולם סובלת מרמות גבוהות של פחד או חרדה מטיפולי שיניים, עד כדי הימנעות מטיפול שוטף והסתפקות בטיפולי חירום בלבד.
עוד כ6% סובלים מחרדה כה קיצונית שמונעת מהם לקבל כל טיפול שהוא.
חרדה – מוגדרת כתחושה לא נעימה של פחד ממצב או אירוע שעומד להתרחש והנתפס כחיוני לקיום
(כמו שלמות פיזית, קשר אהבה וכו’). היא בד”כ תגובה לאיום כלשהו, על פי רוב לא ריאלי, לא ידוע ולא מוכר (עשוי להיות תוצר הדמיון).
פחד– תגובה לאיום ממשי, מוכר.
התמודדות עם חרדה, בד”כ קשה יותר מאשר התמודדות עם פחד.
התגובה לפחד היא מהירה, חדה וחולפת מהר, בעוד שהתגובה לחרדה היא תחושת חוסר נעימות ומצוקה מתמשכת.
בסיטואציה של טיפול שיניים קיים ערבוב של פחד וחרדה. בצד איום ממשי של פגיעה פיזית – כאב, קיים במקרים רבים גם איום שמקורו פנימי, לא בהכרח ממשי, שהמצב מעורר אותו.
המתח הקל שקיים באופן טבעי אצל כל מתרפא בסיטואציה הדנטלית מוגדר כ”פחד דנטלי”.
מתח בדרגה גבוהה המונע מהמטופל לקבל טיפול רפואי מוגדר כ“חרדה דנטלית” או כ“פוביה דנטלית”.
את הפחד / חרדה דנטלית אנו יכולים לחלק לפחד / חרדה אובייקטיביים וסובייקטיביים.
הפחד האובייקטיבי נובע מניסיון קודם של המטופל.
הסיבות להתפתחות פחד או חרדה אובייקטיביים מטיפול שיניים נובע מ:
- חדירת הרופא אל “המרחב האינטימי” של המתרפא.
- איום על היכולת לספק צרכים ברמות שונות של הקיום האנושי (פגיעה בחלל הפה נתפסת כפגיעה ביכולת הדיבור, אכילה, נשימה).
- החשש מסיטואציה לא מוכרת ותחושת חוסר אונים בעלת פוטנציאל של פגיעה פיזית ושל כאב.
- הרגשת המטופל כי המסרים המשודרים על ידיו עלולים שלא להיקלט נכון ע”י הרופא, עלולים לגרום לו תחושת תסכול ולהעמיק את תחושת הפחד והחרדה שלו.
רוב המטופלים הסובלים מחרדה מספרים על התנסות טראומתית שעברו במרפאת השיניים, בעיקר בילדותם אשר “לימדה” אותם לפחד ולהימנע מטיפול בהמשך.
הסיבות להתפתחות פחד או חרדה סובייקטיביים הן בדרך של “למידה” עקיפה: מתוך מידע המועבר אלינו ע”י הסביבה, כמו ניסיונם של אחרים (הזדהות עם ניסיון דנטלי של אחרים – חשיפה שלילית), שמועות ועוד. לדוגמה: הורים שחוזרים מרופא שיניים ומקטרים כמה הם סובלים, הילדים קולטים את המסר ומפתחים חרדה מרופא השיניים ללא התנסות עצמית.
כיצד להתמודד עם המתרפא החרד?
היות והסיבות לחרדה הן רבות ושונות הדרך הטובה ביותר היא להבין את מקור הבעיה (פחד), ולטפל בגורם החרדה.
אין שיטה אחת ברורה ואין מרשמים ברורים לטיפול במתרפאים המגלים בעיות של פחד וחרדה מטיפול שיניים. השיטות השונות שבהן נעשה שימוש כוללות טכניקות התנהגותיות, הרפיה ומתן תרופות הרגעה או טשטוש לפני הטיפול.
שיטות תרופתיות:
השיטות התרופתיות המקובלות לטיפול במתרפאים הסובלים מחרדה דנטלית עושות שימוש בהרגעה או בטשטוש בדרגות שונות, עד הרדמה כללית.
השיטות הנפוצות ביותר הן:
- שימוש בגז נשאף – “גז צחוק”
- שימוש בתרופות הרגעה דרך הפה.
- שימוש בתרופות הרגעה בהזרקה תוך ורידית.
- הרדמה כללית.
השימוש בתרופות הרגעה דרך הפה ושימוש ב”גז צחוק” במרפאת השיניים אלו שתי הדרכים המקובלות ביותר להפחתת מתחים במהלך טיפול שיניים.
במקרים קיצוניים יותר יהיה שילוב של רופא מרדים ורופא שיניים וטיפול השיניים יתבצע תחת הרדמה כללית. במקרה כזה על רופא השיניים להיות בעל רישיון לתת טיפולי שיניים בהרדמה כללית בנוסף לרישיון לעסוק ברפואת השיניים.
חרדת ההורים – במחקרים שנעשו נמצא קשר ישיר בין גישת ההורים, במיוחד האם, לטיפולי שיניים והתנהגות הילד במרפאה.
הצוות הרפואי מעונין לשתף את ההורים בחוויית הטיפול ועל כן יעודד כניסת הורים עם הילדים לחדר הטיפולים. אולם הורים רבים מתנהגים בצורות שונות המפריעות לצוות הרפואי בתקשורת עם הילד ובמתן טיפול.
דוגמאות לכך הן:
הגנת יתר (over protection) –
נכנסים אם וילד, הילד שמח ומחייך, עולה בכיף על הכיסא ואומר לאם לשבת על הכיסא ליד. האם לעומת זאת לא עוזבת לו את היד, אומרת לו זה שום דבר, לא יעשו לך כלום….
=> גישתו החיובית של הילד הופכת לחוצה בהשפעת האם הלחוצה.
התנהגות עוינת כלפי הצוות הדנטלי –
האם רוטנת ומקטרת על משך זמן הבדיקה, לוחצת לקבל תשובות על מועד הסיום, מתנגדת לבדיקת הרופא בטענה כי הבעיה ברורה וקופצת לעין, בתום הבדיקה כשמסבירים לאם את הטיפול הנדרש האם שוללת את הטיפול (בשביל מה צריך סתימה, כתר וכו’ – השן נופלת).
=> אם ההורים לא נותנים אמון ברופא למה שהילד ייתן בו אמון?
- לזימון תור ויעוץ בתחום חייגו
- 2323*
מאמרים דומים
מאמרים נוספים שנכתבו ע”י ד"ר ערן גבע
רופאי שיניים
